איך ילדים לומדים על העולם?
ילדים אוהבים לבחון את קצה גבול היכולת שלהם. ככל שילד יותר צעיר, כך הוא חוקר את העולם באמצעות החושים והתנועה. הקשר בין החושים לתנועה הוא קשר הדוק, כיום ידוע שישנו קשר בין למידה רב-חושית לבין פיתוח מומחיות ומצוינות וילדים עושים זאת באופן אינטואיטיבי. הנטייה לחשוב שהחושים שלנו מסתכמים בטעם וריח, ראייה, שמיעה ומגע היא מוטעית. אמנם המוח שלנו קולט מידע מהסביבה החיצונית, אך לא פחות חשוב מכך, הוא גם קולט מידע מהסביבה הפנימית.
באיברי הגוף השונים ישנם קולטנים שמשדרים למוח כל העת מה מיקום האיברים במרחב, באיזו זווית נמצא מפרק כזה או אחר, מה אורך השריר ומה תדירות תנועתו והאם אנו יכולים לשמור על איזון במרחב או שלא וכתוצאה מכך הגוף שלנו לומד כיצד לתקן את תנועתו על מנת לייצב את עצמו לטובת קיום ביצוע פעולה כלשהי.
כשילדים כבר בגיל מאוד צעיר קופצים על הספה של סבא וסבתא, הם עושים זאת מתוך צורך התפתחותי. כשילדים מסתובבים במקום סחור-סחור ללא הפסקה, הם עושים זאת מתוך צורך התפתחותי. כשילדים מנסים לטפס על עץ, לקפוץ מגובה, לטפס על חומה ולעבור לצד השני או ללכת לאורכה של מגלשה סגורה – רק מצידה העליון… כן… הם עושים זאת מתוך צורך התפתחותי.
איך אתם מגיבים כשזה קורה? בואו נסתכל על זה מזווית אחרת
עכשיו, שאלו את עצמכם בכנות. כמה פעמים אמרתם או שמעתם בן משפחה או איש חינוך צועק בבהלה או נוזף בילד לא לעשות זאת? אמירות כמו: 'תזהר, אתה תיפול!', 'אתה תשבור את הראש!', 'תפסיק לקפוץ על הספה אתה הורס אותה!', 'מה קרה לך? השתגעת?', 'תפסיק לזוז כבר, שגעת אותי!' ועוד מיני משפטים רבים שמטרתן אולי היא לשמור על הילד או על הרכוש בסביבה, אבל האפקט שלהם הוא הפוך לחלוטין.
נוסיף לכך, שפעמים רבות בני משפחה ו/או אנשי חינוך, או אפילו חברים ומכרים נוטים לשייך את ההתנהגויות הללו כ'חוסר משמעת' או תזזיתיות יתר של הילד. אז בואו נעצור לרגע ונבהיר נקודה חשובה. כן! ילדים צריכים לזוז, והם צריכים לזוז הרבה! למה? כי התנועה תורמת להתפתחות שלהם, דרכה הם לומדים על עצמם ועל העולם.
אני מזמין אתכם להסתכל על התופעות הללו מפרספקטיבה אחרת:
- ילד שמעז לקפוץ ממספר מדרגות, לומד לבלום את תנועתו ומפתח שליטה ביכולתו מה שמוביל לביטחון עצמי.
- ילד שמטפס על עץ או חומה, מפתח תעוזה. הוא מעז, הוא חוצה את קצה גבול היכולת שלו – רק נותר לדמיין מה הצלחה כזו עושה לו, כמה זה מרגש וכמה זה משמח.
- ילדה שמסתובבת במקום מנסה לגלות כמה זמן היא יכולה לשמור על יציבות ועל הדרך, כן… היא גם מפתחת את שיווי המשקל וההתמצאות שלה במרחב. וכיום ידוע שיש קשר בין מחסור בשיווי משקל לחרדה.
- או בואו ניקח לרגע את אותה ילדה שקופצת על ספה, אולי היא לא עושה זאת ממניע זדוני כלשהו כמו רצון עז להרוס לסבא וסבתא את הסלון? אולי היא עושה זאת כי היא משפרת את התחושה הפנימית שלה למרחב ומגרה את אותם קולטנים שמשדרים כל העת למוח על מיקום המפרקים שלה במרחב?
נוסיף לכך שאותן פעילויות מסבות לילדים הנאה מרובה. הקשר בין תנועה והנאה להפרשת הורמון הדופמין שידוע כהורמון שקשור למוטיבציה ומצב רוח כרוך זה בזה באופן הדוק. קשר נוסף בין תנועה להפרשה הורמונלית קשור גם להורמון ה-GABA שקשור ליכולת העיכוב של התנועה, ובאמצעותו ילד לומד לווסת את תנועתו ולשלוט בה. עכשיו נסו לחשוב איך זה משפיע על תפקוד של ילד כשתנועתו מווסתת ושהוא חש שליטה בה?
תנועה = הזדמנות!
אז אם נחזור רגע לאותן אמירות שנוטים להשתמש בהן בתדירות כל כך גבוהה מבלי להעמיק במשמעויות שלהן על תפקוד הילדים נבין שלאמירות הללו השלכות רבות ושליליות. אמירות אלה מובילות את הילדים לפרש אותן בצורה דיי פשוטה שתנועה = סכנה וכשהמסר שעובר הוא כזה, אל לנו להתפלא שלאחר מכן ילדים נמנעים מתנועה ומפסיקים ליזום אותה. הימנעות מתנועה תוביל בהכרח לפערים התפתחותיים מבחינה מוטורית שעשויים להוביל בהמשך לקשיים חברתיים, קושי בויסות רגשי, ביטחון עצמי ותחושת מסוגלות ירודים ועוד. במקום זאת, עלינו כבוגרים האחראיים להוביל למסר של תנועה = הזדמנות. הזדמנות ללמידה, הזדמנות ליוזמה, הזדמנות להתמודדות עם פחדים, הזדמנות להתמודד עם קושי, הזדמנות לשתף פעולה, הזדמנות להעז ועוד.
איך נעשה זאת?
נתחיל בכך שנברור את המילים שאנו אומרים ונחשוב איך לייצר סביבה בטוחה, אך מאפשרת. נייצר שיח עם הילדים. נשאל אותם, מה זה גורם להם להרגיש כשהם מנסים לבצע את הפעולות שהם יוזמים? איך אפשר לעשות את זה בצורה שהיא בטוחה ועדיין מהנה? למה צריך לשים לב בסביבה? בגילים צעירים יותר, במקום לקפוץ על ספה אולי נבחר בכריות, נניח אותם על הרצפה ונאפשר לילדים לקפוץ עליהן ובניהן. אם אנו חוששים שהילד שמסתובב במקום 'ישבור את הראש', אז אולי נשים סמיכה רכה מסביבו? אם הילד רוצה לעלות על חומה, נחשוב כיצד אנו תומכים בו כשאנו לצידו ועוד.
יצירת סביבה בטוחה ומאפשרת תלמד את הילד בהמשך חייו להמשיך וליזום, אך גם לשים לב לסביבתו ולארגון שלה, כך שיוכל להמשיך וליזום. יצירת תנאים כאלה תאפשר לילד לפתח יצירתיות קינסטתית, בספרות ידוע שיצירתיות קינסטתית כרוכה בשלושה אלמנטים חשובים שהילד יכול להשליך על תפקודו בהמשך חייו: שטף בתנועה, גמישות מחשבתית ומקוריות. מי מאיתנו לא היה רוצה שהילדים שהוא מגדל או מלמד יפתחו כישורים כאלה? נסו לחשוב לרגע מה זה עשוי לעשות ליכולתו לממש את הפוטנציאל האמיתי הטמון בו, ובשביל זה עלינו ללמוד כיצד לייצר את התנאים לכך.
במסגרת קורס מאמני ילדים לפיתוח יסודות ספורטיביים ובסדנאות והרצאות לאנשי אימון, הדרכה ,הוראה והורים אנו מלמדים איך משתמשים בידע ובהבנה הזו ליצירת תכנים ומסרים מתאימים שיקדמו את הילדים שאתם פוגשים על בסיס יומיומי.
אז בפעם הבאה כשאתם פוגשים ילדים שיוזמים תנועה בדרכים שאולי מעוררים בכם כעס, חשש, פחד או דאגה תזכרו מדוע הם עושים זאת ותשאלו את עצמכם את השאלה 'איך אני מייצר לו סביבה בטוחה, אך מאפשרת?'
רקע מחקרי
הקשר בין תחושת מסוגלות לבין נכונות להתנסות אינו תיאורטי. מחקר על 7,175 ילדים מצא קשר הפוך ומובהק בין יכולת קואורדינציה מוטורית למדד מסת הגוף, קשר שמתחזק עם הגיל, וההסבר המקובל לו הוא בדיוק המעגל הזה: ילד שחש פחות מסוגל נמנע מתנועה, וההימנעות מעמיקה את הפער (Lopes et al., 2012). סביבה בטוחה היא מה ששובר את המעגל בשלב שבו הוא עוד רך.
Lopes, V. P., Stodden, D. F., Bianchi, M. M., Maia, J. A. R., & Rodrigues, L. P. (2012). Correlation between BMI and motor coordination in children. Journal of Science and Medicine in Sport, 15(1), 38-43.
להמשיך מכאן
איך בונים סביבה כזו הלכה למעשה נמצא בהספר הדיגיטלי.
מאמרים כאלה מגיעים ישירות למייל — דרך הניוזלטר למאמנים.
יש לכם שאלה, או מקרה מהשטח שקשור לנושא? אשמח לשמוע - כתבו לי במייל.
רוצים לקבל את התכנים שלי ישירות למייל? להצטרפות לניוזלטר
