ארבע אסטרטגיות באימון ילדים

בשונה ממה שנוטים לחשוב אימון ילדים זה נושא מורכב. הוא מצריך הבנה של תחומי דעת שונים ואת היכולת לשלב בניהם בצורה כזו שתאפשר לקדם את הילדים מתוך חוויה והנאה, אך עם למידה משמעותית שתקדם אותם ותייצר אצלם מוטיבציה פנימית לעסוק בפעילות גופנית, ליזום משחקים ספורטיביים ולהינות מהספורט כמפגש חברתי שבו הילדים לומדים על היכולות השונות שלהם: גופנית, חברתית, רגשית וקוגנטיבית. 

על מנת להביא זאת לידי ביטוי רגע לפני שאתם בוחרים איזה תוכן ללמד מבחינה ספורטיבית עליכם לנקוט באסטרטגיה ברורה ללימוד הילדים מבחינה פדגוגית. יש ארבע אסטרטגיות כאלה. במאמר הזה נפתח את שתי הראשונות לעומק, ונציג את שתי הנוספות בקצרה בסופו. הן יעזרו לך כמאמן או מדריך ספורט לקחת את המפגשים הספורטיביים שאתה מוביל כמה צעדים קדימה. 

אז… שנתחיל? קדימה, יצאנו לדרך 🙂

אסטרטגיה מספר 1: "צרו אימון עם מבנה וגבולות ברורים"

חי סיני מדגים הנחיה באולם ספורט, לצד הכותרת

אם תציצו מעבר לפינה תגלו שבכל פעם שלא יצרתם מסגרת כזו זה הפך ל'חגיגה' שלמה. או במילים אחרות – בלגן. באימון חשוב שיהיו בלמים עם חוקים ברורים, אך שמאפשרים לילדים מרחב בטוח לחוש חופשיים ושמחים. כדי שזה יקרה חשוב שילדים ידעו מה מצופה מהם. מה מותר? מה אסור? איך הפעילות צפויה להתקיים?

אז הנה כמה טיפים ליצירת מבנה אימון חיובי:

  1. הגדירו ציפיות בצורה ברורה: למשל, שקפו איך מצופה לתקשר האחד עם השני? איך מתייחסים לציוד? איך נכנסים לסביבת הפעילות? איפה מניחים ציוד אישי?
  2. הסכימו על חוקים פרקטיים: לדוגמא, מתי משימה מתחילה ומתי היא מפסיקה על בסיס סימנים מוסכמים. או מי יכול לקחת חלק במשימה כזו או אחרת ומתי. המחישו זאת על ידי שאילת שאלות מנחות.
  3. כשחוקים מופרים – הגיבו לכך וחדדו אותם: בהירות חשובה כדי לייצר שטף בפעילות. אם זיהיתם כלל שהופר שקפו זאת במהירות ובצורה ברורה, הדגישו מה כן יש לעשות ולא מה לא! והכי חשוב, אל תתעלמו מזה. זיכרו שהמטרה היא לספק לילדים כלים להתמודדות, אי הקפדה יכולה לנבוע מסיבות שונות שאינן בהכרח כרוכות בחוסר משמעת של ילדים. בדקו איפה אתם טעיתם, האם ההסבר לא היה ברור? מורכב מידי? האם לא היית עקבי במסר? האם נעשה שימוש בשפה לא מותאמת גיל?
  4. הובילו באמצעות שימוש בדוגמא אישית: ילדים אלופים בלזהות מתי 'מורחים' אותם. תקשרו את הכללים שלכם בצורה מכובדת, ראויה ובטוחה. אל תשברו את המילה של עצמכם – יש לה משמעות בבניית האמון עם הילדים. כאמור, הם יודעים לזהות מתי לא עומדים ב'מילה'. והאמינו לנו, לא. אתם לא רוצים להכנס איתם לפינות האלה 🙂כשאתם עקביים אתם מספקים תחושת בטחון. זכרו, כיבוד סמכות מתחיל בכיבוד הכללים של עצמך. תן דוגמא אישית. ביקשת מהילדים לעמוד במשהו? נסה לספר להם מאיפה זה נובע, תן דוגמא על חוויה שלך ותייצר הזדהות ואמפתיה.

אסטרטגיה 2: "ספקו סביבה תומכת ומעודדת"

חי סיני יושב על הרצפה מול קבוצת ילדים באימון, לצד הכותרת

'תפסיק לדבר כל הזמן!', 'תרים את הראש – מה, אתה לא רואה?!', 'מה אתה עושה – איזה טעות?!', 'תפסיק לזוז כשאני מסביר!'

מוכר לכם?

יותר מידי פעמים מאמנים ומדריכים מעירים הערות בצורה של פקודות ושאינה מקדמת, אלא מקטינה ומדגישה מה לא בסדר וגם לא משקפת לילדים מה כן צריך לעשות.

הנטייה להדגיש את הדברים הלא טובים זו בדיוק ה-בעיה!

מחקרים רבים מראים שהדגשה של השלילי לא מביאה לתוצרים שמשפרים ומאפשרים התפתחות.

הכלל הוא פשוט, מה שמקבל תשומת לב – גדל. גם הדברים השליליים.

כדי לייצר את הטוב ביותר עבור הילדים תמיכה חיובית וחיזוקים הם אלה שיספקו את המענה הנדרש.

ולכן יש לאמץ מגוון מחמאות שמבוססות על היבטים שמתמקדים במאמץ, התמדה, תעוזה, עזרה הדדית, כבוד לסביבה. כך תצרו סביבה שמספקת הנאה ומעלה את הביטחון העצמי, מהסיבה הפשוטה שילדים לומדים על עצמם דברים נוספים שבהם יכולים להיות מוצלחים הרבה מעבר לפיזי או הטכני.

אז איך מיישמים?

  1. מחליטים שכשנכנסים לאימון עוטים משקפיים ורודים ומחפשים פעולות חיוביות.
  2. מגיבים באמצעות מתן שבח, למשל: 'נהדרת הצורה שבה ניסית לחטוף את הכדור, אהבתי את הטעיית הגוף שעשית'
  3. נותנים בעקבות השבח דגש אחד או שניים לשים לב אליהם, כדי לייצר למידה שתוביל לשיפור, כך המשוב הופך לממוקד במשימה. למשל: 'בפעם הבאה נסה להשיג יותר מהירות לפני הניתור'.
  4. מדגישים התפתחות ולמידה מעבר לניצחון – הפכו אותם לגאים במיומנויות אותם הם רוכשים על ידי הדגשת הביצוע: 'מעולה המיקום שבחרת בו, תראה איך הקשת על היריב'.
  5. מסבירים שטעויות הם חלק מהותי מלמידה ובאמצעות שאילת שאלות נסו להביא אותם לתובנה מה בפעם הבאה עליהם לשנות כדי להצליח.

אלה שתי האסטרטגיות הראשונות, ואיתן אפשר כבר לשנות את האימון הקרוב.

שתי האסטרטגיות הנוספות – אימון אישי ותשומת לב פרטנית והעברת האחריות לילדים – נשענות על הבנה עמוקה יותר של האופן שבו ילדים לומדים תנועה: מתי לתת דגש, מתי לשתוק, ואיך בונים משימה שמאתגרת ילד אחד בלי לאבד את השני.

על זה בדיוק נכתב הספר הדיגיטלי “על ספורט, תנועה ואימון ילדים” – 80 דברים שצריך לדעת על אימון ילדים, בשמונה פרקים, בגישה מיידית ובמחיר של 64 ₪.

ואם אתם רוצים ללמוד את זה באופן שיטתי, קורס ההסמכה למאמני ילדים לפיתוח יסודות ספורטיביים מתקיים בקמפוס שיאים, במרכז הספורט באוניברסיטת תל אביב. מנהלים מקצועיים באגודות ובמסגרות ספורט לילדים יכולים גם להזמין סדנה או השתלמות לצוות האימון.

רקע מחקרי

שתי האסטרטגיות האחרונות, תשומת לב פרטנית והעברת אחריות לילדים, מקבלות חיזוק מהספרות של פיתוח כישרונות. הטענה המרכזית שם היא שתפקידה של מסגרת אינו לנבא מי יצליח אלא לייצר תנאים שמשאירים כמה שיותר ילדים בפנים, לאורך כמה שיותר זמן, ומאפשרים גם פריחה מאוחרת ומסלולים לא אחידים (Till & Baker, 2020). תיוג מוקדם, חיובי או שלילי, פועל בדיוק בכיוון ההפוך (Baker, 2022).

Till, K., & Baker, J. (2020). Challenges and [possible] solutions to optimizing talent identification and development in sport. Frontiers in Psychology, 11, 664.
Baker, J. (2022). The tyranny of talent: How it compels and limits athletic achievement. Aberrant Press.

את ארבע האסטרטגיות בפירוש מלא ועם דוגמאות מהשטח אני מלמד בקורס מאמני ילדים לפיתוח יסודות ספורטיביים.

מאמרים כאלה מגיעים ישירות למייל — דרך הניוזלטר למאמנים.

יש לכם שאלה, או מקרה מהשטח שקשור לנושא? אשמח לשמוע - כתבו לי במייל.

רוצים לקבל את התכנים שלי ישירות למייל? להצטרפות לניוזלטר

שתפו את המאמר:

פוסטים שעשויים לעניין אותך

איור מבט-על של מגרש קטן: שדה ראייה צר ובהיר שילד קולט בפועל, בתוך שדה רחב ודהוי שמצפים ממנו

"תרים את הראש": למה ראייה מרחבית בספורט היא יכולת שמאמנים, ולא הוראה שנותנים

מאת: חי סיניכמה פעמים שמעתם מאמן צועק לילד "תרים את הראש!" או "מה, אתה לא רואה?!"? אני שומע את זה כמעט בכל מגרש שאני מגיע אליו, ואני חושב שמאחורי המשפט הזה יש הנחה שכמעט אף אחד לא עוצר לבדוק: שלראות

קרא עוד...