יש מאמנים שהסולם הפך לחלק מהזהות המקצועית שלהם. פורסים אותו בתחילת כל אימון, הילדים עוברים בו בתורות, ההורים בצד רואים משהו שנראה מסודר ורציני, והאימון מתחיל. אחרי כמה חודשים זה כבר לא אביזר, זה מה שמזהים אותך איתו.
השאלה שכמעט לא נשאלת היא לא אם הסולם טוב או רע. היא פשוטה יותר: מה הילד לומד שם בפועל, וכמה זמן מתוך האימון זה מקבל.
מה סולם קואורדינציה כן נותן
נתחיל מהצד ההוגן, כי יש כזה. הסולם עובד על תדירות צעדים (מה שקרוי 'עבודת רגליים') במרחב מוגדר. הוא נוח לארגון קבוצה – יש תור ברור, משימה ברורה, זמן המתנה קצר יחסית. לפעמים הוא משמש לחימום או אימון תחנות. ולילד שלא רגיל להזיז את הרגליים בקצב ובתיאום, המפגש הראשון איתו באמת מבקש משהו חדש.
כל זה נכון. הבעיה מתחילה כשהדברים האלה מקבלים את התווית "אימון קואורדינציה" או "אימון זריזות", כי אלה שני דברים שונים לגמרי ממה שקורה בתוך השלבים.
זריזות היא לא רגליים מהירות
בספרות המקצועית יש הבחנה חדה בין שני דברים שבשפה היומיומית התמזגו לאחד. שינוי כיוון הוא היכולת להאט או לבלום בפתאומיות, לבצע תפנית ולהאיץ מחדש, והיא מתורגמת לזריזות כאשר היא תלויה בקליטת מידע מהסביבה באזור צפוף שדורש יכולת חמקנות. אלה קשורים בשיווי משקל וביכולת להעתיק את מרכז הכובד לכיוון מנוגד, כשכל זה צריך להיעשות גם במהירות הרצויה.
העניין הוא שלרוב אנו עדים לניסיון לעבוד על שינוי כיוון, כאשר המסלול ידוע מראש והילד יודע לאן הוא הולך לפני שהוא זז. והגוף פועל לפי תוכנית מוכתבת מראש. במשחק אמיתי הוא לא יודע. הוא קורא את הגוף שמולו, את מיקום הכדור, את המרחב שנפתח, ומחליט. שתי הפעולות נראות דומות מהצד, אבל מבפנים הן לא אותה פעולה.
והנה מה שקל לפספס: בסולם המסלול ידוע תמיד. השלבים קבועים, הרוחב קבוע, אין יריב, אין כדור, אין רגע שבו משהו משתנה ודורש פתרון אחר. מה כן יש? שינון וסדר פעולות. הילד מתאמן בביצוע תוכנית. מה שלא מאומן שם הוא בדיוק הרכיב שמבדיל בין עבודת רגליים שעשויה לתרום לשינוי כיוון לבין זריזות.
מה קרה כשבדקו את הסולם ישירות
מחקר שבחן בדיוק את השאלה הזו עקב אחרי שחקני כדורגל צעירים בני שתים-עשרה לאורך שישה שבועות, שלושה אימונים בשבוע. קבוצה אחת עשתה אימון בסולם קואורדינציה, השנייה לא. נמדדו ספרינט לעשרה ולעשרים מטר, זריזות, כדרור במהירות וכדרור בסללום.
שתי הקבוצות השתפרו בספרינט. בין הקבוצות לא נמצא הבדל באף אחד מהמדדים. מסקנת החוקרים הייתה שאימון קואורדינציה בסולם לא נראה יעיל לשיפור הכושר הגופני והכדרור.
אמנם זהו מדגם קטן, שמונה-עשר ילדים, וזהו מחקר אחד. הוא לא אומר שהסולם מזיק ולא שאין לו מקום. מה שהוא כן אומר זה שבשישה שבועות של עבודה עקבית, הסולם לא נתן שום ערך מוסף מעבר לסגנון אימון רגיל.
אותן חמש עשרה דקות, שתי דרכים
המחקר הבא לא עסק בסולם, אלא באימון שינוי כיוון מתוכנן מראש עם קונוסים ומסלול ידוע. משפחה דומה, אבל אביזר שונה.
עשרים וחמישה שחקני פוטבול אוסטרלי מובילים עד גיל שמונה-עשרה חולקו לשתי קבוצות. אחת קיבלה אימון שינוי כיוון מתוכנן, השנייה משחקונים. חמש-עשרה דקות בכל פעם, אחת עד פעמיים בשבוע, אחד-עשר אימונים לאורך שבעה שבועות. אותו זמן בדיוק.
קבוצת המשחקונים שיפרה את הזמן הכולל במבחן הזריזות התגובתית, וכל השיפור הגיע מירידה גדולה מאוד בזמן ההחלטה. קבוצת שינוי הכיוון הראתה שינויים קטנים עד זניחים בכל המדדים.
תעצרו רגע על מה שהמספר הזה אומר. השיפור לא הגיע מרגליים מהירות יותר. הוא הגיע מזה שהילד זיהה מוקדם יותר מה קורה מולו. וזה בדיוק הרכיב שמסלול מתוכנן לפיתוח זריזות לא משיג.
הבעיה היא לא הסולם. היא התלות
כאן נמצא הלב של העניין, והוא לא מחקרי אלא מקצועי.
חמש-עשרה דקות באימון הן משאב זמן. כשהן הולכות לרצף מתוכנן מראש, הן פשוט תופסות את החלון שבו אפשר היה לפתח את הדבר שהמשחק באמת דורש. זו לא שאלה של אביזר טוב מול אביזר רע. זו שאלה של מה נדחק החוצה.
וכשאביזר תופס נתח עיקרי באימון, הוא מתחיל להגדיר את האימון במקום שהאימון יגדיר אותו. וכשאביזר מייצר ודאות, התוצאה היא שעמום והמוח לא לוקח חלק פעיל, אז אולי נרכשת פעולה אוטומטית אבל היא לא מקבלת ביטוי בהקשר המתאים. הילד עובר בשלבים, ובראש שלו לא קורה שום דבר מהותי.
תארו לעצמכם שאתם לומדים לנהוג במגרש חנייה ריק, בתוואי מסומן בגיר, בלי שום מכונית אחרת. תלמדו להזיז את ההגה, לשנות הילוך, לעצור בדיוק בקו המתאים. ביום שתצאו לכביש תגלו שלא תרגלתם את הדבר שהנהיגה עשויה ממנו – לקרוא מה האחרים עומדים לעשות ולהחליט בהתאם למשתנים בסביבה. זה לא שהתרגול במגרש היה חסר ערך; הוא פשוט לא נגע בשכבה שבה ההחלטה חיה.
ההיפך מתלות הוא לא נטישת הציוד. ההיפך הוא הבנה. מי שמבין איך ילד לומד תנועה יכול לבנות אימון מצוין עם כדור אחד וקיר, ויכול גם להשתמש בסולם בחוכמה כשהוא צריך אותו. מי שלא – יישאר תלוי בערכה, ויתקשה להסביר מה הוא פיתח היום ולמה.
איך הופכים תרגיל סולם לתרגיל שיש בו החלטה
לא צריך לזרוק את הסולם. צריך להכניס לתוכו את מה שחסר בו, משתנה שהילד לא יודע מראש. שלוש דרכים פשוטות:
רמז בזמן אמת במקום מסלול קבוע. במקום להכתיב את הדפוס לפני היציאה, תנו אותו תוך כדי – למשל, היד של החבר שתרגל לפני כן מסמנת כיוון ברגע שהילד כבר בתנועה. עכשיו הוא צריך לקלוט ולהחליט, לא לשחזר.
הסולם המנגן. המאמן מגיע עם מוזיקה. בוחר מנגינה עם ביטים מסוימים, למשל 100 BPM, והילד צריך לבצע את התנועות לפי קצב הביטים. בכל תרגול משנים את קצב הביטים, כך שגם הקצב משתנה. הילד צריך לשמור על קשב, לשלוף את התבנית המתאימה ולהתאים אותה למידע שמיעתי.
שני ילדים במקום אחד. אחד מוביל, השני מחקה אותו בזמן אמת ולא לפי הוראה. המוביל מייצר את השונות, העוקב עסוק בקריאה.
שימו לב לעיקרון המשותף: בכל שלושת המקרים הוספנו משהו שהילד לא יכול לתכנן מראש. השונות היא הכפתור של המאמן, ואי-הוודאות היא מה שהילד חווה. והכפתור הזה עדין, יותר מדי משתנים בבת אחת מציפים את הילד, הוא נעצר, מפחד לטעות, והלמידה נפסקת. פחות מדי, והוא מבצע בלי לגלות הרבה עניין. המקצועיות היא לדעת איפה לכוון אותו עבור הילדים שעומדים מולכם היום.
להמשיך מכאן
- למה שאקדיש זמן לאימון שלא נראה כמו כדורגל?
- אימון מנטלי לילדים בספורט: למה רוב הבעיות המנטליות נולדות באימון עצמו
- בלייזפוד ואימון תגובה לאור: מה זה באמת מפתח אצל ילדים
- קואורדינציה אצל ילדים: מה זה באמת, ואיך מפתחים אותה
- 5 תרגילים מגוונים לשיפור הקואורדינציה
- מוטוריקה גסה אצל ילדים: לא כמה כוח יש לו, אלא כמה כוח הוא יודע לגייס
- אימון כושר לילדים: למה מה שעובד על מבוגרים לא עובד עליהם
הדברים האלה – מתי להוסיף שונות, כמה, ואיך לזהות שהילד מול מסלול שלא מבקש ממנו כלום – הם הליבה של הכשרת מאמני הילדים שלנו. לא רשימת תרגילים, אלא היכולת לבנות אימון שמתאים לילדים שעומדים מולך, עם הציוד שיש לך או בלעדיו.
מקורות
Padrón-Cabo, A., Rey, E., Kalén, A., & Costa, P. B. (2020). Effects of training with an agility ladder on sprint, agility, and dribbling performance in youth soccer players. Journal of Human Kinetics, 73(1), 219-228.
Sheppard, J. M., & Young, W. B. (2006). Agility literature review: Classifications, training and testing. Journal of Sports Sciences, 24(9), 919-932.
Winstein, C. J., & Schmidt, R. A. (1990). Reduced frequency of knowledge of results enhances motor skill learning. Journal of Experimental Psychology: Learning, Memory, and Cognition, 16(4), 677-691.
Young, W., & Rogers, N. (2014). Effects of small-sided game and change-of-direction training on reactive agility and change-of-direction speed. Journal of Sports Sciences, 32(4), 307-314.
