בשיחות שאני מנהל עם מאמני כושר שעוברים לעבוד עם ילדים חוזר משפט אחד כמעט מילה במילה: "זה שונה מלאמן מבוגרים". וכשאני שואל מה בדיוק שונה, התשובה כמעט תמיד היא גרסה של "אני לא יודע על מה לשים את האצבע".
זה לא חוסר מקצועיות. אלה אנשים שיודעים לבנות תוכנית, לקרוא תנועה, לתקן טכניקה ולנהל עומס. הם פשוט מגיעים מעולם שבו הגוף הוא המערכת שמאמנים, ונכנסים לעולם שבו הגוף הוא עדיין מערכת שלומדת.
ההבדל הוא לא במינון
ההנחה הראשונה שנופלת היא שאימון כושר לילדים הוא אימון מבוגרים בהתאמה: פחות משקל, פחות חזרות, יותר משחק בסוף. זה לא שגוי מבחינה בטיחותית, אבל זה מפספס את השאלה.
אצל מבוגר, המטרה של האימון היא לרוב לשפר מערכת: כוח, סיבולת, הרכב גוף, יכולת ספציפית. אצל ילד, המטרה הראשונה היא אחרת לגמרי – לבנות רפרטואר תנועתי ואת היכולת להתארגן איתו מול בעיות משתנות. זה לא אומר שילדים לא יכולים להתאמן בהתנגדות; נייר העמדה של האיגוד האמריקאי לכוח וכושר קובע במפורש שאימון התנגדות מתוכנן ומפוקח הוא בטוח ויעיל לילדים ובני נוער. השאלה היא מה מקבל את המקום המרכזי.
וכאן נכנסת נקודה שקל לפספס: איכויות גופניות שונות ניתנות לאימון לאורך כל הילדות, ולא רק ב"חלונות" מסוימים שאם מפספסים אותם ההזדמנות נסגרה. מה שכן משתנה הוא איזה דגש נכון מתי, וככל שהילד צעיר יותר, כך הדגש עובר ממערכות אנרגטיות אל היבטים נוירו-פיזיולוגיים, מיומנויות יסוד ואל איכות התנועה.
הגוף מזין את המוח, לא רק ההפך
יש נטייה לחשוב שהמוח מזין את הגוף. זה נכון, אבל זה חצי מהתמונה, גם הגוף מזין את המוח. זו מערכת יחסי גומלין הדדית, ומאמן שעובד עם ילדים צריך להבין איך היא עובדת.
בפועל זה אומר שאני מתכנן אימון דרך החושים ודרך אתגרים קוגניטיביים, ולא רק דרך שרירים. ילד שצריך לזהות מה רלוונטי ומה לא, להבחין בין טפל לעיקר, לעקוב אחרי מידע שמשתנה ולהתארגן בהתאם מתאמן בו זמנית גם תנועתית וגם קשבית. וזה עובד לשני הכיוונים: אימון רב-חושי משפר את היכולת לכוון קשב, והיכולת לכוון קשב משפרת את איכות התנועה.
זו גם הסיבה שמאמן כושר שמגיע עם ארגז כלים של תכנון עומסים מרגיש שחסר לו משהו. לא חסר לו עוד תרגיל. חסרה לו השכבה שמסבירה איך ילד לומד תנועה מתוך שינויים בסביבה.
קבוצה היא לא עשרה אימונים אישיים במקביל
המעבר שהכי מפיל אנשים הוא לא בהכרח ממבוגרים לילדים, אלא גם המעבר מאחד על אחד לעבודה בקבוצה. מאמן שמעולה באימון פרטני מגלה שבקבוצה הכלים שלו פשוט לא עובדים, וזה לא קשור לאיכות ההסבר שלו.
באימון פרטני אתה מנחה. בקבוצה אתה בעיקר מעצב. אתה קובע את המרחב, את גודל הקבוצות, את החוקים, את הציוד, את מה שנחשב הצלחה ומתוך כל אלה נוצרת ההתנהגות שאתה רוצה לראות. הרבה מאוד ממה שנראה כמו "ניהול קבוצה" נקבע לפני שאמרת מילה אחת, בעיצוב הסביבה ולא בשיח.
זה משנה גם את מה שקורה חברתית. אפשר לתכנן תנאים שבהם ילדים חייבים ליצור אינטראקציה זה עם זה כדי לפתור את המשימה, ואפשר לתכנן תנאים שבהם כל ילד מתפקד לבד בתוך קבוצה. שניהם אימון. רק אחד מהם בונה קבוצה.
מה משתנה בפועל בתכנון האימון
פרוגרסיה לא נמדדת במשקל אלא במורכבות המשימה. באימון מבוגרים ההתקדמות מובנית, עוד קילו, עוד חזרה, פחות מנוחה. אצל ילדים ההתקדמות היא בדרך כלל שינוי בתנאים: אותה פעולה מזווית אחרת, אחרי פעולה קודמת, תחת לחץ זמן, עם אובייקט אחר, בתוך מרחב שהשתנה.
שונות במקום חזרתיות. חזרה מדויקת על אותה תנועה מייצרת פתרון אחד. שינוי מכוון של תנאי הביצוע מאלץ את הגוף להתארגן מחדש בכל פעם, וזה מה שבונה יכולת להסתגל. וכן, זה גם נראה פחות "נקי". וזה בסדר.
לא מתקנים כל סטייה. באימון מבוגרים יש נטייה לתיקון מיידי. אצל ילד, הסטייה היא הרבה פעמים בדיוק החומר שממנו נבנה הפתרון הבא. מאמן שמתקן כל חזרה מקבל ילד שמפסיק לנסות.
מטרה שאפשר לראות. "לשפר קואורדינציה" זה רחב מדי. לעומת זאת: לשמור יציבות אחרי מגע, לווסת עוצמה במעבר מפעולה גסה לעדינה, לשנות כיוון לפי גירוי שהופיע, אלה דברים שאפשר לעמוד בצד ולראות אם קרו.
וזו לא ירידה ברמה. ילד שמתאמן ככה עובד קשה. הוא פשוט עובד על דברים אחרים שרלוונטיים להתפתחות שלו ושמסבים לו הנאה.
להמשיך מכאן
המעבר לעבודה עם ילדים אינו הורדת מדרגה מהמקצוע שלך. הוא שכבה נוספת מעליו: אותו ידע על הגוף, ועליו הבנה של איך ילד לומד תנועה ואיך מעצבים סביבה שמאפשרת לו ללמוד.
- מיומנויות יסוד: מה זה, ולמה זה הדבר הראשון שצריך לאמן
- קואורדינציה אצל ילדים: מה זה באמת, ואיך מפתחים אותה
- מוטוריקה גסה אצל ילדים: לא כמה כוח יש לו, אלא כמה כוח הוא יודע לגייס
ואם אתם רוצים את כל השכבה הזו בצורה מסודרת. איך ילד לומד תנועה, איך בונים תוכן, ואיך מנהלים קבוצה דרך עיצוב הסביבה ולא דרך הסברים מעייפים, זה בדיוק מה שאנחנו עושים בקורס ההסמכה למאמני ילדים לפיתוח יסודות ספורטיביים, שמתקיים בקמפוס שיאים.
מקורות
Faigenbaum, A. D., Kraemer, W. J., Blimkie, C. J. R., Jeffreys, I., Micheli, L. J., Nitka, M., & Rowland, T. W. (2009). Youth resistance training: Updated position statement paper from the National Strength and Conditioning Association. Journal of Strength and Conditioning Research, 23(5 Suppl), S60-S79.
Lloyd, R. S., & Oliver, J. L. (2012). The youth physical development model: A new approach to long-term athletic development. Strength and Conditioning Journal, 34(3), 61-72.
Logan, S. W., Robinson, L. E., Wilson, A. E., & Lucas, W. A. (2012). Getting the fundamentals of movement: A meta-analysis of the effectiveness of motor skill interventions in children. Child: Care, Health and Development, 38(3), 305-315.
Lubans, D. R., Morgan, P. J., Cliff, D. P., Barnett, L. M., & Okely, A. D. (2010). Fundamental movement skills in children and adolescents: Review of associated health benefits. Sports Medicine, 40(12), 1019-1035.
