למה שאקדיש זמן לאימון שלא נראה כמו כדורגל?

מאת: חי סיני

זו שאלה שאני נשאל כמעט בכל השתלמות למאמני כדורגל, ובדרך כלל היא נשמעת ככה: יש לי שלושה אימונים בשבוע. אני צריך ללמד את הקבוצה שלי לשחק כדורגל. למה שאקדיש זמן למשהו שלא נראה כמו כדורגל?

זו שאלה לגיטימית לחלוטין, ואני מתייחס אליה ככזו. אם אין עליה תשובה טובה, באמת לא צריך לעשות את זה. הבעיה היא לא בשאלה אלא בהנחה שמתחתיה: שכל דבר שלא נראה כמו כדורגל הוא בזבוז זמן שלא נחוץ לכדורגל.

רחוק מהמשחק לא אומר מנותק מהמשחק

אנחנו לא יוצאים מהכדורגל כדי להתרחק ממנו. יוצאים ממנו בצורה מתוכננת כדי לבנות לשחקן יותר דרכים לנוע, להתארגן ולמצוא פתרונות, ואז מחברים את היכולת בחזרה לדרישות המשחק. ההבדל בין "רחוק" לבין "מנותק" הוא בדיוק ההבדל בין מאמן שיודע למה הוא בחר בתרגיל מסוים באימון ויצר אותו לבין מאמן שממלא זמן.

חשוב לחדד. לא כל דבר שעושים מחוץ לכדורגל עובר לכדורגל. העברה זו ההשפעה של התנסות אחת על ביצוע או למידה בהקשר אחר והיא לא אוטומטית. ככל שיש חפיפה גדולה יותר במידע שהשחקן קולט ובאפשרויות הפעולה שנפתחות לו במשימות שנבחרו מחוץ לענף, כך הבסיס להעברה חזק יותר. לכן כשאני בוחר משהו רחוק מהענף, אני חייב לדעת בדיוק מה אני רוצה שהוא יאתגר. "זה מפתח" להתפתחות וזה כרוך ביכולת ניתוח מקצועית.

חשוב לומר, כשמדברים על מיומנויות רחוקות מהענף זה לא אומר שאנחנו נגד התמחות בכדורגל. שחקן שרוצה להיות טוב בכדורגל צריך לשחק ולהתאמן הרבה בכדורגל. אבל יש הבדל בין התמחות בענף לבין התמחות בפתרון אחד. המסר הוא לא פחות כדורגל, המסר הוא יותר אפשרויות בתוך הכדורגל.

מה המשחק כבר נותן לשחקן, ומה כמעט לא

אם מפרקים את הכדורגל לתנועה במקום לטכניקה, מגלים שהמשחק עצמו כבר מלא במשפחות שלמות של פעולה: ריצה והאצה, בלימה ושינוי כיוון, קפיצה ונחיתה, מגע ומאבק, שמירה על שיווי משקל, גלגול אחרי נפילה, החלקה לתיקול, תפניות וסיבובים, והתארגנות מחדש אחרי הפרעה.

אני עובד עם עשר משפחות תנועה כעדשת ניתוח לא כרשימת תרגילים שצריך להספיק ללמד. כשמעבירים את הכדורגל דרך העדשה הזו, המיון די חד: שיווי משקל ונפילה קיימים. מאבק ולחימה קיימים. תנועה וצורות התקדמות – ברור. קפיצה ונחיתה, גלגול ותפנית, בעיטה ומסירה וכדרור – קיימים. מה שנשאר רחוק מהענף הוא טיפוס, נדנוד ותנופה, תנועה עם מוזיקה, וזריקה ותפיסה. לזריקה ותפיסה יש חריג קטן באאוט, וזה נשאר חריג ולא קטגוריה שלישית.

ואז מגיעה השאלה השנייה, שהיא כבר שאלה של מינון. גם בתוך מה שקיים בענף יש הבדלים גדולים: תנועה והתקדמות, בעיטה ומסירה וכדרור ומאבק מופיעים שוב ושוב; נפילה, קפיצה ונחיתה, גלגול ותפנית קיימים אבל בהקשרים מצומצמים יותר. זו קריאה מקצועית של הענף, לא נתון מדעי. מה שחשוב הוא השאלה שהיא מייצרת אצל המאמן: אם יכולת מסוימת חשובה לי, האם המשחק עצמו באמת מספק חשיפה מספקת? ואם לא, האם אני יכול לעצב סביבה שתיתן לה מקום.

ארבעה מרחקים מהמשחק

הכלי המרכזי שאני נותן למאמנים הוא ארבעה מרחקים פונקציונליים מהמשחק: רחב, תורם, אדפטיבי וספציפי. זו לא היררכיה. הספציפי אינו טוב יותר מהרחב, והרחב אינו שלב בסיסי שצריך לסיים ולעבור הלאה. המאמן בוחר מרחק לפי מה שהוא רוצה לפתח.

רחב הוא מרחק שבו המיומנות המרכזית נמצאת מחוץ לענף: זריקה ומסירה ביד, טיפוס, נדנוד, תנועה עם מוזיקה. מה שהופך אותו לרחב הוא לא הפורמט אלא יחס המיומנות לכדורגל; גם משחקון יכול להיות רחב. אני לא טוען שטיפוס עובר לכדורגל. אני בוחר טיפוס אם אני רוצה לאתגר אחיזה, כוח גוף עליון או ארגון במרחב.

תורם הוא מיומנות שקיימת בכדורגל אבל אינה מיומנות היעד. אם היעד שלי הוא מסירה, אני יכול לבחור שיווי משקל ונפילה, מאבק, קפיצה ונחיתה או גלגול ותפנית, לעבוד עליהם בפני עצמם, ורק אחר כך לחבר אותם ליעד. התפר הזה קריטי: לא קופצים מהמיומנות התורמת ישר למשחק. קודם מחברים אותה למיומנות היעד בתרגול. למשל עבודה על יציבות ומגע, ואז אותה הפרעה בדיוק תוך כדי מסירה.

אדפטיבי הוא כבר משחקון, ושם מיומנות היעד לא מופיעה כי המאמן הכריז "עכשיו מסירות", אלא כי היא הפכה לרלוונטית כדי לפתור את הבעיה שהמשחק מציב. אם התרגיל נראה כמו משחק אבל כל שחקן יודע מראש לאן לזוז ואיך לבצע הוא אולי מובנה, אבל הוא לא אדפטיבי. ספציפי הוא הקרוב ביותר לדרישות המשחק: עמדות, יחסים טקטיים, לחץ, תפקידים. גם כאן, קרוב יותר למשחק לא אומר רלוונטי יותר. השאלה היא לא מה הכי כדורגל, אלא מה אני צריך לפתח עכשיו, כדי שלילד יהיה הרפרטואר להפוך לשחקן שלם עם איכויות מגוונות.

ארבעה מוקשים שאני רואה חוזרים

גיוון בלי כוונה. החלפתי ציוד, חוק, מרחב וקצב. ואין לי מושג מה רציתי לאתגר. שינוי טוב מתחיל במשפט אחד: שיניתי X כדי להשפיע על Y. אם אין תשובה טובה, השינוי הוא רק רעש.

בלבול בסיווג. הליכת ארבע נראית תורמת לענף, אבל כשמנתחים את המיומנות היא מקבילה לטיפוס וזחילה, כלומר רחבה ביחס לכדורגל. לעומתה, מסירה ברגל היא מיומנות שקיימת בענף, ואם היא היעד היא פשוט נמצאת במרכז התוכן. הסיווג אינו סמנטיקה; הוא קובע מה אתה מצפה שהתרגיל יעשה.

אילוץ שמכתיב את הפתרון. אם אני קובע לשחקן איפה לעמוד, באיזה מנח גוף להחזיק ואיך לבצע – יצרתי כלל, לא סביבה אדפטיבית. אילוץ טוב משנה את הגאומטריה ואת המידע הזמין, כך שפתרונות שהיו רלוונטיים נעלמים ואחרים נעשים רלוונטיים. השחקן עדיין צריך לחפש.

מטרה שאי אפשר לראות בהתנהגות. "לשפר מסירה" רחב מדי. תזמון, ויסות כוח, מסירה אחרי חוסר יציבות, או שינוי יעד לפי מידע שהופיע אלה כבר דברים שאפשר לעמוד בצד ולראות אם קרו.

שלוש שאלות שאפשר לקחת לאימון הבא

אם לוקחים מכל זה דבר אחד, שיהיו שלוש השאלות האלה. איזו מיומנות או משפחת תנועה אני עובד עליה? איזו איכות בתוך המיומנות אני רוצה לפתח? ובאיזה מרחק מהמשחק נכון לי לעבוד עכשיו?

שימו לב מה השאלות האלה עושות. הן מעבירות אותך מ"איזה תרגיל נעשה היום" ל"מה אני רוצה לפתח, ובאיזה הקשר". וזה, בסופו של דבר, ההבדל בין בנק תרגילים לבין שיטת עבודה.

לא כל מה שמפתח כדורגלן חייב להיראות כמו כדורגל בכל רגע. אבל בכל רגע המאמן צריך לדעת מה הוא מנסה לפתח ולמה.

ואיפה זה נפגש עם שעות ההשתלמות

את כל מה שכתוב כאן אנחנו עושים ביום עיון מעשי למאמני כדורגל, "מאתלט לכדורגלן", בשיתוף איגוד מאמני הכדורגל וההתאחדות לכדורגל. יום מרוכז של שש שעות אקדמיות, שמהן חמש מוכרות רשמית כשעות השתלמות מטעם איגוד מאמני הכדורגל, עם תעודת השתתפות משותפת.

היום עצמו בנוי כרצף ולא כהרצאה: מפרקים את המשחק בכיתה, יוצאים לסדנה מעשית שבה מיומנות יעד אחת עוברת דרך המרחקים השונים, חוזרים ונותנים שפה למה שהרגשתם, ואז כל קבוצה בונה תהליך משלה ומציגה אותו לדיון. מי שיוצא משם יוצא עם דרך לנתח ולבנות תוכן, לא עם רשימת תרגילים לצלם.

ויש לזה שני מסלולים. מנהל מקצועי יכול להביא את יום העיון למועדון שלו ולהקנות בבת אחת לכל צוות המאמנים שעות השתלמות מוכרות – זו הדרך היעילה ביותר, כי כל הצוות יוצא עם אותה שפה ואותן שאלות תכנון. מאמן בודד יכול פשוט להירשם כשנפתח מחזור לקהל המאמנים הרחב.

כל הפרטים על יום העיון "מאתלט לכדורגלן" — כולל הלו"ז המלא, מה כלול, ואיך מזמינים אותו למועדון.

ואם אתה המנהל המקצועי של המועדון ולא מאמן של קבוצה אחת – ההחלטה הזו לא נעצרת במאמן אחד. את אותו תוכן אנחנו מעבירים כהשתלמות מסודרת לכל סגל המאמנים, מותאמת לגילאים ולשיטה שלפיה אתם עובדים. הפרטים בעמוד ההשתלמויות לארגוני ספורט.

מקורות

Jayanthi, N., Pinkham, C., Dugas, L., Patrick, B., & LaBella, C. (2013). Sports specialization in young athletes: Evidence-based recommendations. Sports Health, 5(3), 251-257.
Myer, G. D., Jayanthi, N., DiFiori, J. P., Faigenbaum, A. D., Kiefer, A. W., Logerstedt, D., & Micheli, L. J. (2015). Sport specialization, part I: Does early sports specialization increase negative outcomes and reduce the opportunity for success in young athletes? Sports Health, 7(5), 437-442.
Roca, A., & Ford, P. R. (2021). Developmental activities in the acquisition of creativity in soccer players. Thinking Skills and Creativity, 41, 100850.