PISA 2025: השפל החמור ביותר שנמדד בישראל
ב-8 בספטמבר 2026 פרסם ארגון ה-OECD את תוצאות מבחני PISA 2025. ההישגים של תלמידי ישראל במדעים, במתמטיקה ובקריאה הם הנמוכים ביותר שנמדדו כאן מאז שישראל החלה להשתתף במבחנים.
במדעים, התחום שעמד הפעם במרכז המבחן, רק 60 אחוז מבני ה-15 בישראל הגיעו לפחות לרמה 2, המוגדרת כרמת המיומנות הבסיסית. ממוצע ה-OECD הוא 74 אחוז. במילים אחרות, ארבעה מכל עשרה תלמידים בישראל אינם מגיעים לרמת הבסיס. בקצה השני של הסולם, רק 4 אחוזים הגיעו לרמות 5 או 6.
משרד החינוך עצמו מתאר ירידה חדה וחריגה בכל שלושת התחומים, אחרי כעשור של יציבות יחסית בין 2012 ל-2022. המבחן נערך במרץ ואפריל 2025, אחרי כשנה וחצי של מלחמה ושיבושים ממושכים ברצף הלמידה. ההקשר הזה חשוב, אבל הוא לא מסביר לבדו מגמה שנמשכת עשור.
התגובה המיידית לנתונים כאלה היא כמעט תמיד אותה תגובה: עוד שעות במקצועות הליבה, עוד תרגול, עוד מדידה. אני רוצה להציע להסתכל דווקא על המקום שממנו גוזרים ראשון כשנכנסים ללחץ, וששם, לדעתי, נמצא חלק מהפתרון ולא חלק מהבעיה.
מבחני פיז”ה הפכו בעשור האחרון לתו האיכות העולמי בחינוך. התברגות בראש רשימת המדינות הפכה לחלומה של כל מערכת חינוך, ולקראת פרסום התוצאות כולם נכנסים לדריכות. אילו מדדים בודק המבחן? ואיך אימוני ספורט יכולים לעזור לנו לקטוף את הגביע של פיז”ה?
במבחני פיז”הProgramme for International Student Assessment הנערכים אחת לשלוש שנים על ידי מנהל החינוך של הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD) נבדקת רמת האוריינות של תלמידים בגילאי 15-16 בנושאי קריאה, מתמטיקה ומדעים, לצד איסוף מידע על הרקע, התפיסה והאקו סיסטם החינוכי שלהם. בעשור האחרון הפכו המבחנים לתו האיכות העולמי בחינוך, ומכיוון שמדובר בבחינה השוואתית של תוצרי מערכות החינוך השונות בעולם, הימים של לפני פרסום התוצאות מכניסים את כולם לדריכות.
הפרמטרים הנבדקים במבחנים כוללים רכישת מיומנויות חשיבה כלליות והבנת נושאים הקשורים בתפקוד טוב ויעיל עם אתגרי הסביבה העתידית וידע מעשי החיוני ל”עולם המבוגרים”.
פיז”ה: מבחן המציאות
חשוב להבין כי מבחני פיז”ה אינם מתמקדים בשליטה בתכנים ספציפיים או בנושאים של תוכנית לימודים כזו או אחרת. הם בוחנים כישורי חיים ובודקים את יכולת ההתמודדות והפתרון לבעיות מציאותיות יום-יומיות המשלבות תחומים שונים, תוך יישום הידע שנרכש לאורך שנים במערכת החינוך. נמצא שבמדינות רבות בהן הישגי התלמידים גבוהים יכולת החשיבה היצירתית שלהם באה לידי ביטוי באופן משמעותי.
מהי חשיבה יצירתית? ישנה הנחה שיצירתיות כרוכה בפיתוח יש מאין. זה נכון, אך מתברר כי מרבית הפיתוחים שכרוכים ביצירתיות התממשו בזכות היכולת לייצר אינטגרציה בין תחומי דעת שונים, כך שנוצר משהו חדש שעונה על צורך. יכולת זו הינה מיומנות נרכשת.
וכאן בדיוק נכנס הספורט לתמונה. בישראל הקדשת שעות לימודים לפעילות גופנית נתפסת כ”גזילת” זמן ממקצועות חשובים יותר, אך במדינות רבות אחרות בעולם מבינים היטב את חשיבות אימוני הספורט ומשקיעים המון בתחום זה. אינספור מחקרים מדעיים שנערכו בעולם לאורך השנים האחרונות, מוכיחים מעל לכל ספק כי השתתפות באימוני ספורט חשובה מאוד, מיטיבה ובעלת השפעה עצומה על חייהם של הילדים. מדובר בהשפעה שהיא הרבה מעבר לפיתוח יכולותיהם הפיזיות של הילדים.
נכון, ילדים בריאים וחזקים יותר נעדרים פחות מבית הספר, מפסידים פחות ימי לימודים, וגם נוטים להתעייף פחות במהלך יום לימודים ארוך. אך בין שמדובר באופן ישיר או עקיף, אימוני הספורט תורמים רבות גם מבחינה קוגניטיבית, מנטאלית, רגשית וחברתית לכל תחום בחייהם של התלמידים, ומשפיעים לטובה גם על הביצועים.
עולים ליגה: איך תורמים אימוני ספורט חכמים ללמידה משמעותית ולכישורי חיים?
אימוני הספורט במתכונת הקיימת ברוב מוסדות החינוך כיום נחשבים לפעילות הפגתית, ואינם מנוצלים דיים על מנת להיות אפקטיביים. אימוני ספורט חכמים בשיטת WSTM של מולטי סקילס מאפשרים לשלב אימוני ספורט כחלק מתכנית לימודים נוספת או במסגרת חוץ בית-ספרית.
שיטת WSTM מבית מולטי סקילס מבוססת על ניתוח מחקרים ומודלים בינלאומיים בתחום הנוירו-פיזיולוגי והפיזיולוגי, ונשענת על נקודות המפגש והאינטראקציה בין תפקודי המוח בממד התנועתי, בממד הקוגניטיבי ובממד הבינאישי. כל אלה מיושמים הלכה למעשה במהלך האימונים מן התיאוריה אל הפרקטיקה.
- בממד הקוגניטיבי – מחקרים מוכיחים כי השתתפות בספורט ופעילות גופנית מגיל צעיר משפרת את תפקודי המוח ובכך תורמת להתפתחות היכולות הקוגניטיביות: חשיבה, קריאה, למידה, זיכרון, הסקת מסקנות, יצירתיות ופתרון בעיות. בנוסף הוכח גם כי להשתתפות שגרתית באימוני ספורט יש קשר חיובי עם רמות קשב וריכוז גבוהות יותר בכיתות הלימוד. אימוני ספורט חכמים מעודדים למידה משמעותית. אופי האימונים וסוגי התרגילים במהלך האימון מביאים את הילדים לנקודת מאמץ מסוימת שמחייבת אותם ללמוד את יכולותיהם, ועל ידי כך היא מפעילה מערכות אינסטינקטיביות הקשורות בתפיסה, בעיבוד נתונים ויישומם.
- מבחינה רגשית – פעילות גופנית, כאשר היא נעשית נכון, משפיעה באופן חיובי מאוד על בריאות הנפש. היא יכולה לעזור בהפחתת רמות החרדה, הלחץ והדיכאון ולהעלות את רמת המשמעת, הביטחון וההערכה העצמית של התלמידים – מה שמעניק להם תחושת מסוגלות אישית ומוטיבציה, מאפשר להם לשאוף גבוה יותר ולהגיע להישגים טובים יותר ולהתמודד היטב עם אתגרים.
- מבחינה חברתית – פעילויות ספורטיביות מאפשרות לתלמידים לפתח מיומנויות חברתיות, יכולות מנהיגות ועבודה בצוות, ומעודדות אותם להשתתף ולשתף אחרים בפעילויות גם מחוץ למסגרת אימוני הספורט, למשל בפרויקטים משותפים, השתתפות פעילה בשיעורים ומתן עזרה הדדית. זוהי כמובן הכנה לעתיד מוצלח לא רק בכיתה ובלימודים, אלא גם בקריירה, בבית ובקהילה שלהם. ההשתתפות בקבוצה מאפשרת לכל ילד לבחון את קשריו עם האחרים, לעמוד במגוון מצבים מאתגרים, ועל ידי משוב מהסביבה הוא לומד לטפח הערכה עצמית, חשיבה ביקורתית, שיפוט מוסרי ומתן תשומת לב לצרכי ילדים אחרים.
אימוני הספורט החכמים מספקים חוויה אקטיבית של למידה פעילה, שהוכחה כצורת למידה אפקטיבית, בעלת תוצאות לטווח הארוך. בצורת הלמידה הזו הילדים שותפים מלאים בתהליך הלמידה ומעורבים בו באופן אישי. הם נהנים ממרחב שמאפשר ניסוי וטעיה ומייצר הזדמנויות לפתרון בעיות ודילמות בצורה יצירתית, שנותנת ביטוי לשונות בין התלמידים ומפתחת מיומנויות נוספות וכישורי חיים.
בקיצור, כן פיז”ה – לא פיז”ה, אם גם אתם מאמינים שפיתוח מיומנויות וכישורי חיים ונטיעת תחושת מסוגלות וערך עצמי אצל הילדים שלנו הם לב העניין דברו איתנו.
אז פשוט להוסיף שעות חינוך גופני? לא בדיוק
כאן חשוב שאהיה מדויק, כי התשובה הפשוטה היא גם התשובה הלא נכונה. מחקר שבוצע בפולין בחן מה קורה כשמגדילים את שיעורי החינוך הגופני משלושה לחמישה בשבוע, לאורך 15 שבועות. השיפור במדדי הכושר היה מתון, בעיקר בקרב בנות, ואצל בנים הוא לא נצפה כלל.
התוצאה לא הפתיעה אותי, מסיבה אחת: בגילאי היסודי מדדי כושר הם פשוט לא המדדים הנכונים. מה שחשוב בגיל הזה הוא ההיבטים הקואורדינטיביים, הקוגניטיביים, החברתיים והרגשיים. ילדים צריכים קודם כל בסיס תנועתי ותחושת מסוגלות, לא עוד חזרות של כפיפות בטן.
כלומר הבעיה אינה רק כמה שעות יש, אלא מה קורה בתוך השעות האלה ובאיזה גיל.
איפה ישראל עומדת, ומה עשו במקומות אחרים
במדינות ה-OECD החינוך הגופני תופס בממוצע כ-10 אחוזים מזמן ההוראה השבועי, בערך שלוש שעות וחצי. בישראל מגרדים את החמישה אחוזים. על הנייר מדובר בשעתיים שבועיות לכל תלמיד, אבל בפועל שיעורים רבים מתקיימים באופן חלקי, לעיתים שעה אחת בשבוע, ולעיתים מבוטלים בשל מחסור במורים או בתשתיות בסיסיות.
מדינות שהיו במצב דומה לא הסתפקו בתוספת שעות, אלא הגדירו מחדש מהו תפקידו של המקצוע. בפורטוגל הופעלה תוכנית לאומית בשם Desporto Escolar לפעילות אחרי שעות הלימודים. באירלנד הוגדר החינוך הגופני כחלק מחינוך ערכי ולא רק גופני. יוון שילבה מועדונים קהילתיים בתוך הפעילות הבית ספרית. בהולנד מיושם מודל שמבוסס על מחקר יישומי, ואני נמצא בשיח ישיר עם האנשים שמובילים אותו.
בארצות הברית נבחנה תוכנית צהרונים בשם STEPs, שנשענה על לוחות זמנים פעילים, על הכשרת מדריכים ועל ליווי מקצועי. נמצא שהיקף הפעילות היומית של חלק מהילדים עלה משמעותית. באוסטרליה נבדק חיבור בין בתי ספר למועדוני ספורט קהילתיים בשני מודלים, תחרותי וחברתי, בלי תלות בהישגים גופניים. תחושת איכות החיים הרגשית, הפיזית והחברתית של תלמידות בגיל ההתבגרות השתפרה במובהק, גם כשלא נרשם שינוי חד ברמת הפעילות עצמה.
המשותף לכל אלה הוא שהנושא טופל כעניין לאומי, ולא כיוזמה מקומית חולפת.
מה הייתי עושה
ראשית, לשדרג את תוכניות הלימוד ולהתאים אותן לגיל ההתפתחותי ולמציאות החיים של הילדים, ולא רק להוסיף שעות.
שנית, הכשרת מורים מקיפה ועדכנית. השתלמות של 30 שעות היא לא מספיקה היום.
שלישית, ביזור. המדינה לא צריכה לשאת לבדה את כל הנטל. אפשר לאפשר לגופים חברתיים ומקצועיים שעומדים בסטנדרט להיכנס לתוך מערכת החינוך או לעמוד לצידה ככוח עזר משמעותי.
ורביעית, לנצל את שעות אחר הצהריים כהמשך ולא כתחליף. מה שלא מתקיים בבוקר יכול להיות מתוקן בצהרון, אם מכשירים את מי שעומד שם מול הילדים.
רקע מחקרי
הטענה שתנועה בתוך יום הלימודים תורמת ללמידה אינה סיסמה. להפסקה תפקיד מרכזי בהתפתחות הקוגניטיבית, החברתית והרגשית של ילדים (Ramstetter et al., 2010), ואיכות ההפסקה, כלומר מה מתאפשר בה ואיך היא בנויה, נקשרה לתפקוד חברתי והתנהגותי טוב יותר בכיתה אחריה (Massey et al., 2021). כלומר לא כמות הזמן היא המנבא אלא מה קורה בתוכו, וזה בדיוק ההיגיון שחל גם על שיעור החינוך הגופני עצמו.
נתוני PISA 2025 לקוחים מדוח הממצאים של ראמ"ה ומשרד החינוך ומהפרסום של ה-OECD מ-8 בספטמבר 2026. סקירה מפורטת של הממצאים במדעים פורסמה גם באתר הידען.
OECD. (2026). PISA 2025 results. OECD Publishing.
ראמ"ה, הרשות הארצית למדידה והערכה בחינוך. (2026). מחקר פיזה 2025: דוח ממצאים. משרד החינוך.
Massey, W. V., Neilson, L., & Salas, J. (2021). Recess quality and social and behavioral health in elementary school students. Journal of School Health, 91(9), 730-740.
Ramstetter, C. L., Murray, R., & Garner, A. S. (2010). The crucial role of recess in schools. Journal of School Health, 80(11), 517-526.
להמשיך מכאן
על הקשר בין תנועה ללמידה הרחבתי בהספר הדיגיטלי.
