קואורדינציה אצל ילדים: הקשר שבין תנועה, משקל והימנעות מספורט

מאת: חי סיני

קואורדינציה היא אחת המילים העמומות בעולם הספורט. כולם משתמשים בה, מעטים יודעים להגיד מה בדיוק היא כוללת, וכמעט אף אחד לא מקשר אותה לשאלה הרבה יותר גדולה: למה חלק מהילדים פשוט מפסיקים לזוז.

אני רוצה להראות לכם מחקר אחד שמסדר את התמונה.

המחקר

מדינת ישראל נמצאת בשיעורי השמנת ילדים גבוהים כבר יותר מעשור, ובמקומות האחרונים בעולם המערבי בעיסוק בתנועה. שני הנתונים מוכרים. מה שפחות מוכר הוא מה שמחבר ביניהם.

מחקר מקיף בחן 7,175 ילדים בגילי 6 עד 14, 3,616 בנים ו-3,559 בנות. הוא מדד את הקואורדינציה המוטורית שלהם באמצעות מבדק מקובל בשם KTK, שבוחן שיווי משקל, ניתורים ושילוב של פעולות מורכבות, והצליב את התוצאות מול מדד מסת הגוף.

הממצא היה חד. ככל שמדד מסת הגוף עלה, כך ירדה הקואורדינציה, והקשר ההפוך הזה התחזק ככל שהילדים התבגרו (Lopes et al., 2012).

שימו לב לחלק האחרון, כי הוא הכי חשוב. הפער לא נסגר עם הגיל. הוא מתרחב.

מעגל הקסמים

ההיגיון שמאחורי הממצא פשוט, ואת התוצאה שלו אני רואה בשטח כל שבוע.

ילד שהקואורדינציה שלו פחות מפותחת מרגיש פחות מסוגל בתנועה. ילד שמרגיש פחות מסוגל נמנע מפעילות גופנית, כי אף אחד לא נהנה לעשות דבר שהוא חווה בו כישלון. ילד שנמנע מפעילות לא מפתח קואורדינציה, וגם עולה במשקל. וככל שהוא עולה, התנועה נעשית קשה יותר והמסוגלות יורדת עוד.

הילד הזה לא "לא אוהב ספורט". הוא למד, מניסיון חוזר, שספורט הוא מקום שבו הוא לא מצליח.

למה אנחנו מפספסים את זה

ההנחה הנפוצה היא שמיומנויות יסוד, כמו ריצה, ניתור, זחילה, תפיסה וזריקה, יתפתחו מעצמן ככל שהילד יגדל. ההנחה הזו שגויה. ההתפתחות הזו נובעת מהסביבה שבה הילד נמצא, לא מהגיל שלו. ילד שלא נחשף לסביבה עשירה בתנועה פשוט לא ירכוש את המיומנויות האלה, בלי קשר לכמה נרות היו על העוגה.

והמחיר מצטבר. ילד שחסרות לו מיומנויות בסיסיות מגיע למחסום, כי הוא לא מצליח לחבר בין תנועות שונות, ולכן לא יכול ללמוד מיומנויות מורכבות יותר. המחסום הזה מופיע גם בספורט וגם בתפקוד היומיומי.

קצת ממני

אני רוצה להיות כן איתכם לגבי משהו שחזר על עצמו אצלי לאורך השנים. לא פעם זיהיתי במגרש ילד עם מסורבלות מוטורית או עם הפרעה קואורדינטיבית התפתחותית, ניגשתי להורים לשאול אם הם מכירים בקושי, ונדהמתי לגלות שהם לא הכירו בו כלל. לא מתוך אדישות, אלא מפני שאף אחד מעולם לא הצביע על זה בפניהם. וברוב המקרים, ברגע שהשיחה הזו התקיימה, בנינו יחד תוכנית פעולה פשוטה והילדים התקדמו. לכן אני חוזר ואומר למאמנים ולמורים: עלינו להיות מעורבים, לדעת לזהות, להעלות את הסוגיה ולספק דרכים לפתרון, ולא לחשוש מכך.

חלון ההזדמנויות

עד גיל 12 בערך מערכת העצבים המרכזית מתפתחת בקצב מואץ, וניתן לפתח ערוצים עצביים חדשים הרבה יותר בקלות מאשר בהמשך. זה לא אומר שאחרי 12 אי אפשר, זה אומר שלפני 12 זה זול הרבה יותר. ככל שמקדימים, כך התוצאה טובה יותר בפחות מאמץ.

ארבעה כיוונים שעובדים

סביבה שמעודדת תנועה משחקית, גם מובנית וגם חופשית. לא בהכרח חוג. סביבה שבה תנועה היא ברירת המחדל ולא אירוע.

יכולת זיהוי מוקדם אצל מי שפוגש את הילד. מאמנים, מורים לחינוך גופני, גננות. מי שיודע לזהות סימנים מוקדמים יכול לספק הדרכה בזמן, גם לילד וגם להורים.

ההפסקה בבית הספר. זה זמן שקיים ממילא וברובו מבוזבז. משחקי ריצה, קפיצה בחבל ומשחקי כדור בהפסקה משפיעים ישירות על הקואורדינציה, וגם על היכולת ללמוד בכיתה אחר כך.

ליווי של ההורים. לא כדי להפוך אותם למאמנים, אלא כדי לתת להם כלים פשוטים להניע את הילד ברמה היומיומית בבית.

דבר אחד קטן שעשיתי תמיד

אחרי כל מפגש נהגתי לשלוח להורים את המשימה שהילדים קיבלו, בצירוף סרטון קצר שמדגים אותה. זה נשמע טכני, אבל זה עובד: זה מוציא את התרגול מהשעה השבועית, מכניס את ההורה לתמונה בלי להעמיס עליו, ונותן לילד עוד הזדמנויות להצליח במשהו שהוא כבר מכיר.

מה הלאה

קואורדינציה נשמעת כמו מילה עמומה, אבל מאחוריה עומדת תורה סדורה: יש שלוש קטגוריות של מיומנויות יסוד, יש סדר שבו מפתחים אותן, ויש דרך לדרג את הקושי כך שכל ילד יימצא באזור שבו הוא מצליח אבל עדיין מאותגר. זה בדיוק העיסוק של שיטת מולטי סקילס.

אז לפני שמשלימים עם "הוא לא ילד ספורטיבי", שווה לבדוק אם זו באמת העדפה, או שפשוט אף פעם לא נתנו לו את התנאים.

להמשיך מכאן

אם אתם רוצים להתחיל כבר היום, יש לנו מדריך עם 5 תרגילים לשיפור הקואורדינציה בלי ציוד מיוחד. ואת התורה המלאה, כולל הסדר שבו בונים אותה, תמצאו בספר הדיגיטלי.

מקורות

Kiphard, E. J., & Schilling, F. (1974). Korperkoordinationstest fur Kinder. Beltz Test.
Lopes, V. P., Stodden, D. F., Bianchi, M. M., Maia, J. A. R., & Rodrigues, L. P. (2012). Correlation between BMI and motor coordination in children. Journal of Science and Medicine in Sport, 15(1), 38-43.