חשבתם שהילד עם הפרעת קשב? תחשבו שוב. מסתבר שילדים רבים שמסומנים בבית הספר כ- ADHD הם לא יותר מאשר “לומדים תנועתיים” (כן, קראתם נכון). מה זה אומר ואיך מתמודדים עם זה? במאמר הבא
מכירים את זה שאתם אומרים לילד שלכם שוב ושוב את אותו הדבר אבל זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה? וכשהמחנכת מתקשרת ומלינה על כך שהוא לא מסוגל לשבת בכיתה, וממליצה לכם על מבחן MOXO או ביקור אצל הנוירולוג? ואתם כבר בטוחים שהילד יאובחן כהיפר אקטיבי עם הפרעת קשב וריכוז, ושואלים את עצמכם “או קי, ומה עכשיו”?
אז קחו אוויר! הדפוסים האלה שמזכירים תסמינים של ADHD הם במרבית המקרים סימנים שפשוט מצביעים על סגנון הלמידה של הילד ותו לא. סגנון הלמידה הוא הערוץ הדומיננטי שדרכו הילדה או הילד שלכם קולטים מידע חדש בצורה הטובה ביותר.
העניין הוא שילדים שונים זה מזה בסגנונות הלמידה שלהם ובערוצים שדרכם הם קולטים מידע, ושיטת ההוראה במערכת החינוך הפורמלית לא בהכרח נותנת מענה לכל הסגנונות. כאן בדיוק נוצר הפער.
מודל VARK זהו מודל שנבחן על מאות אלפי נבדקים, מודל זה בא לתת לנו מידע אודות סוגי הלומדים, מה המאפיינים שלהם, דרכי האבחון שלהם וכן הלאה. כאשר אנו מדברים על סוגי לומדים, ישנם 4 כאלה: ראייתי, שמיעתי, קריאתי-כתיבתי ותנועתי. סוגי הלומדים יכולים להיות בעלי דומיננטיות אחת ובעלי דומיננטיות מרובה (Bimodal ,Trimodal ,Quadmodal).
בעלי הדומיננטיות היחידה מהווים כ-36% מהאוכלוסייה ואילו בעלי הדומיננטיות המרובה מהווים כ – 64% מהאוכלוסייה. הנתונים לא פחות ממדהימים, נמצא כי 14.3% מבעלי הדומיננטיות היחידה הם לומדים תנועתיים, וכי 58% מתוך בעלי הדומיננטיות המרובה משלבים בלמידה שלהם תנועתיות במינון משתנה.
תנו להם לזוז
העובדות מדברות על 11% בלבד מהילדים בעלי הפרעות קשב וריכוז. המציאות היא שמרבית הילדים משלבים בדרכי הלמידה שלהם תנועתיות ומגע, הם בשונה מילדים בעלי ADHD אינם מוסחים כשהם משתמשים בטכניקות שרלוונטיות עבורם לקליטת מידע ועיבודו.
הלומדים התנועתיים בולטים בנוכחותם ועשויים להסיח דעתם של ילדים אחרים בכיתה, משום שהם זקוקים לתנועה במהלך הלמידה, ‘לשמור את הידיים לעצמם?’ – זה, לא בלקסיקון שלהם. הם זוכרים ומעבדים מידע על ידי תנועה במרחב ומגע בסביבתם, ומבטאים את עצמם טוב יותר בתנועה.
הלומדים התנועתיים נוגעים בכל דבר, מפרקים ובונים. הם שולטים היטב בגופם כספורטאים, שחיינים ורקדנים נפלאים, יש להם ידיים טובות וכשהם לומדים משהו חדש הם מעדיפים קודם כל להתנסות בו בעצמם.
ללומדים התנועתיים קשה לתקשר ללא קרבה פיזית. ילדים אלה לרוב יהיו עם נטייה לאימפולסיביות מה שעלול לפגוע בקשרים, בכתיבה, בהתמדה בפעילות ממושכת וסטטית לאורך זמן, ולעיתים קרובות יתקשו להיזכר בדברים שראו או שמעו – קל להם יותר להיזכר בדברים שעשו.
הם לומדים ביתר קלות כשהם נעים במרחב עם הספר ביד. הם ישתדלו לקרוא חומר שכתוב בקצרה וישתמשו בטכניקות זכירה שדורשות מגע, תנועה ופעילות ידיים. לכן כדאי לעודד אותם ללמוד בדרכים הבאות:
- לעסוק בעשייה וחקירה פעילה
- לבנות מודלים או הדגמות לכיתה במקום כתיבת עבודת בית
- לשבת בחלקה האחורי של הכיתה עם אמצעי שיעסיק אותם על ידי מגע או גירוי שיווי המשקל
- במידת האפשר, להעדיף למידה התנסותית (מעבדות, סדנאות וכו’) על פני הרצאות.
- במקום לסכם את כל השיעור – לכתוב הערות בצורת מילות מפתח, ליצור טבלה או לצייר
- לא להתייחס לשגיאות כתיב בזמן סיכום השיעור, אלא רק לאחר מכן
- להשתתף בקבוצות למידה קטנות (עד 3 חברים)
- להשתמש במחיאת כף, רקיעה ברגליים או ניתור כדי לחלק הברות במילה או לצורך ספירה מתמטית
- בכתיב – לכתוב בחול או לעצב אותיות בפלסטלינה
- בחשבון – להשתמש בחפצים ממשיים לביצוע התרגילים.
כיצד יכולה מערכת החינוך לענות על צרכיהם של תלמידים בעלי סגנונות למידה שונים?
אחד האתגרים הגדולים שלנו הוא ששיטת ההוראה הפרונטאלית אינה מתאימה למרבית הילדים ופונה בעיקר לילדים בעלי דומיננטיות למידה שמיעתית. אלא שכיום בתי הספר עדיין לא מספקים מענה פדגוגי לסגנונות הלמידה השונים – מבחינת גודל קבוצות הלמידה, מבנה הכיתה, הכשרת המורים, אבחון התלמידים ואפיון הכיתה.
חשוב לסגור שסגנונות הלמידה נשענות בסופו של דבר על החושים: ראייה, שמיעה, מגע-קינסטזיה. היתרון המשמעותי ששיטת אימוני הספורט החכמים שמולטי סקילס מספקים למוסדות חינוך נשענת בדיוק על הנקודה הזו. האימונים שלנו מוכוונים, כך שאנו מייצרים אימונים שמגרים את כלל החושים ולכן, מצליחים ‘לדבר’ לכלל סוגי הלומדים.
בעולם מושלם, בית הספר היה מכיל אולם הרצאות שמתאים למאה תלמידים בו הם מקבלים הרצאה של 15 דקות ואז מתפזרים למרכזי פעילות שונים, בהם תתקיים למידה דיפרנציאלית, יהיו מגוון אפשרויות למידה וכל תלמיד יוכל לבחור בערוץ שיאפשר לו להצליח יותר: אחד יבחר לצפות בסרטון, השני יקרא, השלישי יבנה מודל וכן הלאה.
בינתיים עד שזה יקרה, חשוב שנבין שאין טעם לכעוס על הילד שלנו אם הוא לא מבין מה אנחנו מסבירים לו, מקבל הערות מהמורה, או מתרוצץ בזמן שאנחנו מדברים אליו. במקום זאת, התאימו עצמכם לסגנון הלמידה של הילד, נסו לאתר את הפעולות שמביאות אותו לידי נוחות בה הוא מצליח להתרכז, להבין דברים ולבטאם. אנחנו צריכים למצוא ביחד איתו את הדרכים שבהן יהיה לו קל יותר ללמוד ולהצליח. שימו לב שתחושת אי מסוגלות ותסכול של ילד יכולה לנבוע מחוסר התאמה של שיטת הלימוד לסגנון הלמידה של הילד ולכן זה מצריך מאיתנו הורים ואנשי חינוך להיות ערים לנקודה חשובה זו.
בהצלחה!
