ארגון סביבת למידה דינאמית שמתחשבת במגוון סגנונות למידה היא מפתח לשיפור הישגי התלמידים. איך עושים את זה נכון? הנה 3 רעיונות מעולים
כששואלים אותנו, אנחנו תמיד אומרים שעקב האכילס של שיטות ההוראה בבתי הספר הוא חוסר היכולת לתת במה לשונות בין התלמידים. עבור המורים שצריכים לעמוד מול 35 תלמידים, עם מגוון סגנונות למידה ועם מנעד נרחב של יכולות ומזג אישי בכיתה אחת, מדובר ללא ספק באחד האתגרים המורכבים.
למה זה מורכב כל כך? כי בזמן שיש אינספור מחקרים ומודלים שמאפיינים את הקשת הרחבה של סגנונות הלמידה הקיימים בקרב ילדים שיטת ההוראה היא ברוב הגדול של המקרים שיטה אחת, והיא – פרונטאלית!
על פי מודל שמונה האינטליגנציות של הווארד גארדנר, סגנונות הלמידה מתחלקים לשמונה אינטליגנציות רגשיות שונות: לשונית, לוגית-מתמטית, מוזיקלית, מרחבית, תנועתית, בינאישית, אישית ונטורליסטית.
באמצעות זיהוי האינטליגנציות הרגשיות של כל ילד ניתן לשייך את התלמידים לשלושה טיפוסי לומדים עיקריים: לומדים ראייתיים, לומדים שמיעתיים ולומדים תנועתיים, ולהתייחס לסגנונות הלמידה השונים שלהם בעת עיצוב סביבת הלמידה, למשל על ידי מיקום הילדים באופן שונה בכיתה.
אבל יש דרך להתמודד עם זה, והיא פחות מסובכת ממה שנדמה. ריכזנו עבורכם מספר רעיונות פשוטים וברי-יישום לעיצוב סביבת למידה דינמית ומודולארית, כך שבאמצעים הקיימים והוספה של מספר אביזרים פשוטים תוכלו לארגן נכון את סביבת הלמידה בכיתה, לשפר את הישגי התלמידים ואת איכות החיים שלהם ושלכם. מוכנים? בואו נזוז!
חלוקה למרחבים
חלוקת הכיתה למרחבים שונים מתוחמים (למשל באמצעות שטיח), המוקדשים כל אחד לנושא אחר. כל מרחב מכיל מטלות משחקיות יותר או פחות ברמות שונות, חלקן מתאימות לעבודה אישית וחלקן לעבודה קבוצתית. תפקיד המורה, לצד הוראה פרונטאלית במינון מותאם, הוא להנחות את התלמידים במרחבים השונים ובמידת הצורך לכוון גם באופן פרטני. בסיטואציה כזו כל ילד לומד בקצב שלו, על פי רמתו וצרכיו, וניתן מענה לילדים עם הפרעת קשב וריכוז הזקוקים לתנועה ופעילות מתמדת.
תנועה בישיבה
WOBBLE CHAIR הוא כסא בעל רגל אחת המאפשר תנועה בתוכו בזמן הישיבה. כסאות התלמידים בבתי הספר אולי מותאמים לגובהם של התלמידים, אך אינם מאפשרים גירוי המערכת הווסטיבולרית, ומכיוון שאלה הכיסאות שעליהם הילדים צריכים לשבת זמן רב (כ-45 דקות רצופות מספר פעמים ביום), נוצר מחסור במנגנון האחראי על שיווי המשקל כתוצאה ממיעוט בתנועה. תוסיפו לכך את זמן הישיבה בבית מול מסכים, וקיבלתם בנוסף לקשיי הריכוז, גם בעיות תנועתיות במפרקים ובשרירים שמשפיעים על היציבה של הילד וכפועל יוצא מכך גם על תפקוד האיברים הפנימיים.
במידה והשיקול הכלכלי מכריע ניתן גם למצוא פתרון יעיל כמו הנחת כרית זיזים (“פיתה”) על כל כסא, אשר תסייע לשמור על תנועתיות באגן, גירוי המנגנון הוסטיבולי ופיזור העומסים על מערכת השלד תוך העלאת הקשב והריכוז של התלמידים.
גיוון פעילויות
החללים השיתופיים מחוץ לכיתה, במיוחד אלו הסמוכים אליה, מלאי פוטנציאל ויכולים לשמש גם הם כחלק מההוראה. ניתן לארגן את האזור מחוץ לכיתה בצורה שתעודד פעילות אקטיבית, סקרנות ויצירה – למשל פינת ספורט, פינת משחק ופינת אומנות – כך שתלמידים המתקשים להתרכז לא ירגישו “בעונש” כאשר מבקשים מהם לצאת מהכיתה, ובמקום לשוטט במסדרונות כשהם חסרי-מעש וכעוסים, יעסקו בפעילות אקטיבית המותאמת לסגנון ורמת הלמידה שלהם, עד שיחזרו לכיתה כשהם רגועים וקשובים.
לסיכום, הרעיון המרכזי הוא לייצר סביבת למידה מודולארית ודינאמית. כזו שנסמכת על פרקטיקות שונות של הוראה וגמישות בסביבת הלמידה, וניתן להתאימה לסוגי לומדים שונים, על המאפיינים, הצרכים וסגנונות הלמידה האישיים שלהם.
הדבר שחשוב ביותר לזכור הוא שאין סגנון למידה חיובי או שלילי. כל סגנונות הלמידה מקובלים באותה מידה, אלא שלכל לומד באופן טבעי יש סגנון שמועדף עליו, ואיתו הוא מצליח לממש את יכולותיו. על פי רוב ילדים משלבים מספר סגנונות למידה (שסדר העדיפויות ביניהם יכולים להשתנות לאורך החיים) ולכן כדאי שילמדו להגיב בגמישות למעבר בין סגנונות שונים. תפקיד המורים הוא לעודד סגנונות שיתאימו לסגנון הלמידה המועדף עליהם בהווה, אך גם כאלה שיועילו לתלמידים בעתיד.
