הסיבות ליכולת של ספורטאים לבצע העברה ענפית נובעת מיכולת למידה מהירה שהושרשה עוד בשלבים הראשוניים של ההכשרה של הספורטאי, קרי, בשלבי רכישת המיומנויות – עוד בגילים הצעירים. כיום ידוע שיכולת ההעברה של מיומנות מוטורית או מיומנות תפיסתית-קוגנטיבית, (כלומר, לקלוט מידע מהסביבה ולהמיר את המידע לתהליך קבלת החלטה מותאם לסביבה המשתנה) נובעת מהסביבה בה הספורטאי צמח, ועוסקת בשאלת הגיוון בתהליכי האימון שחווה עוד בהיותו צעיר.
למשל, מודל ההפרעה ההקשרית מדבר על כך שיכולת של אדם לבצע העברה של מיומנות מוטורית, כמו: צעד וחצי בכדורסל לשלושה צעדים בכדוריד, חבטה בטניס שולחן לחבטה בטניס, זריקת כתף בכדוריד לחבטה בכדורעף ועוד. נובעת מרמת המורכבות שהמתאמן נחשף אליו בצורה מובנית, הן מבחינת כמות השינויים וסוג השינויים שמייצרים בתוך המיומנות הנלמדת והן מבחינת כמות המעברים בין המיומנות הנלמדת והשינויים שכלולים בה למיומנויות אחרות במרווחי זמן שונים וכתלות בשינויים שיש בסביבה. ככל, שילד נחשף למשתנים הללו במסגרת תהליכי האימון – כך יכולתו ללמוד מהר ולהיות סתגלתן לשינויים הולכת וגדלה. יש לציין, שלרוב בתהליכי אימון מסוג זה נראה ביצוע פחות טוב מאשר באימון חזרתי, אבל יכולת הלמידה של הספורטאי משתפרת בצורה משמעותית.
חשוב לציין, שישנם ענפים שיש בניהם דמיון מבחינת המידע שיש לקלוט מהסביבה ומבחינת היכולת להמיר את המידע הנקלט לקבלת החלטה. למשל, ישנו מחקר של ד"ר אנדרה רוקה שמראה שקיימת יכולת העברה תפיסתית-קוגנטיבית גבוהה מכדורגל לכדורסל, אולם יכולת ההעברה מכדורגל לטניס קיימת אך תהיה פחותה משמעותית. ההסבר לכך הוא פשוט, יש הבדל מהותי בתפיסת המרחב בכדורגל וכדורסל שבו קליטת המידע מתרחשת ברב-ממדיות רבה יותר לעומת טניס.
