בשונה ממה שנוטים לחשוב אימון ילדים זה נושא מורכב. הוא מצריך הבנה של תחומי דעת שונים ואת היכולת לשלב בניהם בצורה כזו שתאפשר לקדם את הילדים מתוך חוויה והנאה, אך עם למידה משמעותית שתקדם אותם ותייצר אצלם מוטיבציה פנימית לעסוק בפעילות גופנית, ליזום משחקים ספורטיביים ולהינות מהספורט כמפגש חברתי שבו הילדים לומדים על היכולות השונות שלהם: גופנית, חברתית, רגשית וקוגנטיבית. 

על מנת להביא זאת לידי ביטוי רגע לפני שאתם בוחרים איזה תוכן ללמד מבחינה ספורטיבית עליכם לנקוט באסטרטגיה ברורה ללימוד הילדים מבחינה פדגוגית. ועל זה בדיוק ידברו ארבעת הפוסטים הבאים שלנו! אנו ניגע בארבע אסטרטגיות שיעזרו לך כמאמן או מדריך ספורט לקחת את המפגשים הספורטיביים שאתה מוביל כמה צעדים קדימה. 

אז… שנתחיל? קדימה, יצאנו לדרך 🙂

אסטרטגיה מספר 1: "צרו אימון עם מבנה וגבולות ברורים"

אם תציצו מעבר לפינה תגלו שבכל פעם שלא יצרתם מסגרת כזו זה הפך ל'חגיגה' שלמה. או במילים אחרות – בלגן. באימון חשוב שיהיו בלמים עם חוקים ברורים, אך שמאפשרים לילדים מרחב בטוח לחוש חופשיים ושמחים. כדי שזה יקרה חשוב שילדים ידעו מה מצופה מהם. מה מותר? מה אסור? איך הפעילות צפויה להתקיים?

אז הנה כמה טיפים ליצירת מבנה אימון חיובי:

  1. הגדירו ציפיות בצורה ברורה: למשל, שקפו איך מצופה לתקשר האחד עם השני? איך מתייחסים לציוד? איך נכנסים לסביבת הפעילות? איפה מניחים ציוד אישי?
  2. הסכימו על חוקים פרקטיים: לדוגמא, מתי משימה מתחילה ומתי היא מפסיקה על בסיס סימנים מוסכמים. או מי יכול לקחת חלק במשימה כזו או אחרת ומתי. המחישו זאת על ידי שאילת שאלות מנחות.
  3. כשחוקים מופרים – הגיבו לכך וחדדו אותם: בהירות חשובה כדי לייצר שטף בפעילות. אם זיהיתם כלל שהופר שקפו זאת במהירות ובצורה ברורה, הדגישו מה כן יש לעשות ולא מה לא! והכי חשוב, אל תתעלמו מזה. זיכרו שהמטרה היא לספק לילדים כלים להתמודדות, אי הקפדה יכולה לנבוע מסיבות שונות שאינן בהכרח כרוכות בחוסר משמעת של ילדים. בדקו איפה אתם טעיתם, האם ההסבר לא היה ברור? מורכב מידי? האם לא היית עקבי במסר? האם נעשה שימוש בשפה לא מותאמת גיל?
  4. הובילו באמצעות שימוש בדוגמא אישית: ילדים אלופים בלזהות מתי 'מורחים' אותם. תקשרו את הכללים שלכם בצורה מכובדת, ראויה ובטוחה. אל תשברו את המילה של עצמכם – יש לה משמעות בבניית האמון עם הילדים. כאמור, הם יודעים לזהות מתי לא עומדים ב'מילה'. והאמינו לנו, לא. אתם לא רוצים להכנס איתם לפינות האלה 🙂כשאתם עקביים אתם מספקים תחושת בטחון. זכרו, כיבוד סמכות מתחיל בכיבוד הכללים של עצמך. תן דוגמא אישית. ביקשת מהילדים לעמוד במשהו? נסה לספר להם מאיפה זה נובע, תן דוגמא על חוויה שלך ותייצר הזדהות ואמפתיה.

אסטרטגיה 2: "ספקו סביבה תומכת ומעודדת"

'תפסיק לדבר כל הזמן!', 'תרים את הראש – מה, אתה לא רואה?!', 'מה אתה עושה – איזה טעות?!', 'תפסיק לזוז כשאני מסביר!'

מוכר לכם?

יותר מידי פעמים מאמנים ומדריכים מעירים הערות בצורה של פקודות ושאינה מקדמת, אלא מקטינה ומדגישה מה לא בסדר וגם לא משקפת לילדים מה כן צריך לעשות.

הנטייה להדגיש את הדברים הלא טובים זו בדיוק ה-בעיה!

מחקרים רבים מראים שהדגשה של השלילי לא מביאה לתוצרים שמשפרים ומאפשרים התפתחות.

הכלל הוא פשוט, מה שמקבל תשומת לב – גדל. גם הדברים השליליים.

כדי לייצר את הטוב ביותר עבור הילדים תמיכה חיובית וחיזוקים הם אלה שיספקו את המענה הנדרש.

ולכן יש לאמץ מגוון מחמאות שמבוססות על היבטים שמתמקדים במאמץ, התמדה, תעוזה, עזרה הדדית, כבוד לסביבה. כך תצרו סביבה שמספקת הנאה ומעלה את הביטחון העצמי, מהסיבה הפשוטה שילדים לומדים על עצמם דברים נוספים שבהם יכולים להיות מוצלחים הרבה מעבר לפיזי או הטכני.

אז איך מיישמים?

  1. מחליטים שכשנכנסים לאימון עוטים משקפיים ורודים ומחפשים פעולות חיוביות.
  2. מגיבים באמצעות מתן שבח, למשל: 'נהדרת הצורה שבה ניסית לחטוף את הכדור, אהבתי את הטעיית הגוף שעשית'
  3. נותנים בעקבות השבח דגש אחד או שניים לשים לב אליהם, כדי לייצר למידה שתוביל לשיפור, כך המשוב הופך לממוקד במשימה. למשל: 'בפעם הבאה נסה להשיג יותר מהירות לפני הניתור'.
  4. מדגישים התפתחות ולמידה מעבר לניצחון – הפכו אותם לגאים במיומנויות אותם הם רוכשים על ידי הדגשת הביצוע: 'מעולה המיקום שבחרת בו, תראה איך הקשת על היריב'.
  5. מסבירים שטעויות הם חלק מהותי מלמידה ובאמצעות שאילת שאלות נסו להביא אותם לתובנה מה בפעם הבאה עליהם לשנות כדי להצליח.

אסטרטגיה 3: אימון אישי ותשומת לב פרטנית

לכל ילד יש מקום. התפתחות של ילדים מתרחשת כאשר יש מבוגרים שמתייחסים אליהם וזה נכון גם לילדים פחות ספורטיביים וגם לכאלה עם איכויות גבוהות. כשילד חש שלא מתייחסים אליו החוויה שלו עשויה להיות מאוד שלילית. 

תפקיד המאמן הוא לבנות עם הקבוצה והילדים מערכת יחסים מבוססת הערכה הדדית שהכרחית להתפתחותם. חפשו גם את הילדים השקטים או אלה שהם חסרי ביטחון ומצאו את הדרך להעצים אותם ולזהות את התכונות החיוביות שלהם ותנו לזה מקום. אין מרשם אחיד לכולם, משום שכל ילד הוא שונה: באישיות, ביכולות המוטוריות, ביכולות הקוגנטיביות, בכישורים החברתיים ובדרכי הלמידה שלהם. 

נכון, לייצר אימון שמותאם אישית לכל ילד זה לא פשוט בכלל. כדי לייצר תנאים כאלה צריך לקחת בחשבון באימון ארבעה מרכיבים שצריכים לקבל ביטוי ולגרום להם להשתלב אלה באלה באמצעות משימות שמתייחסות להבטים: פיזיים-מוטוריים, חברתיים, רגשיים וקוגנטיביים. שילוב מאוזן, חכם ומותאם ייצרו לילדים מרחב למידה בו ימצאו את האיזון בין רמת המיומנות שלהם לרמת האתגר במשימה, אחרת הילדים צפויים להימצא במרחב שמייצר חרדה או חוסר עניין, מה שיוביל להימנעות מפעילות.

אז איך אפשר לעשות את זה? הנה מספר טיפים:

  1. תנו תשומת לב לילדים בצורה אקטיבית, פרטנית, קצרה ועניינית. וודאו שכולם מרגישים שרואים אותם ומעריכים אותם. עשו זאת באמצעות שימוש בשבחים, קשר עין ומגע מקרב (כמו 'כיפים' או 'היי פייב'), הכירו את השמות שלהם, התעניינו בתחומי העניין שלהם (סדרה אהובה, משחק מחשב אהוב, מאכל אהוב… אולי תגלו שגם יש לכם במשותף).
  2. הזהרו מלהצמד יתר על המידה לתכנון האימון. אם אתם רואים שהתוכן לא תואם לרמת הילדים או להבנה שלהם בצעו התאמות מהירות – תוך שמירה על הקו המקצועי! חדדו את הדגשים באמצעות הנחיות, תרגילים ומשובים שנוגעים להיבטים נוספים חוץ מהנושא התנועתי. למשל, דרכי התקשורת שלהם, היוזמה והיצירתיות שלהם, התעוזה ועוד.
  3. העריכו את השונות של הילדים בקבוצה וביניהם ונסו לחשוב כיצד הייחודיות של כל אחד יכולה לסייע לעם למנף את איכות האימון. אפשרו להם ללמוד האחד מהשני, ספקו להם כלים להוביל אחד את השני, להנחות ולהוביל אלה את אלה.
  4. הדגישו את החוזקות של הילדים! לכל ילד יש חוזקה, נסו לזהות את החוזקה ולתת לה במה, בכך תעצימו את הילדים ותעזרו להם לפתח הערכה עצמית. האחד נלהב ומלא תשוקה, השני מתמיד, השלישי עוזר לחברים שלו להצליח ועוד. הראו להם איך החוזקות השונות של כל אחד עוזרות לקבוצה להיות מלוכדת יותר ומאפשרת סביבה נעימה יותר.

אסטרטגיה 4: "העבירו את האחריות לילדים"

האוטומט שלנו כמאמנים הוא מיד להגיב, למהר להגיד מה בדיוק צריך לעשות, מה נכון ומה לא נכון. תראו מופתעים, כי לא כל הידע בידיים שלכם! מתפקידיו המשמעותיים של מאמן הוא לאפשר להם אחראיים על ההתפתחות שלהם וכחלק מכך המאמן צריך 'לשחרר' שליטה ולאפשר לילדים למצוא את הדרך לפתרון המתאים ביותר ולהביא לידי ביטוי את הרעיונות שלהם. אפשר לעשות זאת דיי בקלות האמת. אפשרו לילדים לחשוב על תרגילים ומשחקונים ולפתח אותם. תנו להם רמזים, אבל לא את התשובות. 

שילוב הילדים בתהליכי קבלת ההחלטות מאפשר לילדים לפתח חשיבה פרו-אקטיבית, לקדם אחריות אישית ויכולת הסקת מסקנות וחשיבה רפלקטיבית. "מה עליי ללמוד לעתיד?", "איך אני הולך להשיג זאת?" אלה הם רק מקצת השאלות שילד צריך ללמוד לשאול את עצמו באימון. 

הנה כמה כלים פרקטיים איך אפשר להתחיל לשחרר שליטה ולתת לילדים יותר אוטונומיה:

  1. אפשר להם לתרום לאימון: עזרה עם ציוד או הצעה של רעיונות לתרגילים בהתבסס על הנושא הנלמד.
  2. צור מטרות משותפות במשימות השונות.
  3. עודד את הילדים לאפיין את המטרות של עצמם.
  4. שאל שאלות פתוחות וברמת חשיבה גבוהה שמובילים לחשיבה מעמיקה יותר ורפלקטיבית, כזו שמשקפת לילדים תהליך. למשל: 'ספר לי איך ראית את הפעולה הזאת שעשית?' או 'מה היית עושה בפעם הבאה כשאתה במצב כזה?', 'איזה מהאפשרויות היית בוחר ולמה?'
  5. נתתם תרגיל? ספקו להם אפשרויות בחירה בתוך התרגול.
  6. שאלו אותם מה הם מציעים לעשות, לפני שאתם מציעים מה נכון לעשות.

בקורס מאמני ילדים לפיתוח יסודות ספורטיביים שאנו מקיימים במכון וינגייט תוכלו ללמוד באופן שיטתי כיצד מביאים את האסטרטגיות הללו לידי ביטוי. אם אתם מנהלים מקצועיים באגודות או שיש ברשותכם מסגרת פעילות ספורטיבית לילדים עם צוותי אימון אתם יכולים גם להזמין ממגוון הסדנאות שלנו על מנת למקצע את הצוות ולקדם את הארגון שלכם מקצועית.

שיתוף
דילוג לתוכן